הסיפור שלנו
1999
הסיפור שלנו מתחיל במיזם קהילתי קטן וגדול בו־זמנית, שיזמה האמנית אסנת דן ז״ל.
עוד לפני עידן הרשתות החברתיות והדיגיטל, אסנת כיתתה רגליה בין אמניות ואמנים בפרדס חנה־כרכור, ואיחדה 21 מהם סביב רעיון פשוט: לפתוח את הבתים והסטודיואים, ולפגוש קהל דרך האמנות.
במרץ 1999 יצא לפועל אירוע האמנות הראשון של פרדס חנה־כרכור – "בתים פתוחים”.
המושבה התמלאה במשפחות ובמבקרים שהגיעו להכיר מקרוב את האמניות והאמנים המקומיים, והאירוע הוכתר כהצלחה גדולה.
מאותו רגע, הסיפור המשיך להיכתב.
משנה לשנה הפסטיבל הלך וגדל – לא רק במספר המשתתפות והמשתתפים, אלא גם במגוון תחומי האמנות, בעושר התכנים, ובחיבור ההולך ומעמיק עם בתי העסק המקומיים והקהילה.
כ־28 שנים אחרי, ניתן לומר שפסטיבל אמנות במושבה הוא אחד מאירועי האמנות הקהילתיים הבולטים והמשמעותיים בארץ – מקור השראה ליישובים נוספים, מוקד משיכה לאמניות ואמנים, ומקור גאווה גדול לתושבות ולתושבים של המושבה.
הפסטיבל מתקיים מדי שנה שבועיים לפני פסח, ומביא אליו אלפי מבקרות ומבקרים מכל רחבי הארץ לסוף שבוע ססגוני של אמנות מקומית וקהילה.
2026
השנה מתקיים הפסטיבל כמהדורה שמבקשת להאט את הקצב ולאפשר קשר אנושי עם האמנות. מתוך תפיסת Slow Art, נוצר מרחב שמזמין לעצירה, להתבוננות ולשהייה עם יצירה – לא דרך מסך ולא ברפרוף, אלא במפגש חי, אישי ומעמיק עם עבודות ועם תהליכי היצירה שמאחוריהן.
הבחירה להאט ולהתקרב מתקיימת בתוך מציאות מורכבת. אחרי תקופה ארוכה של מלחמה וכאב, השנה אנחנו יוצאות ויוצאים לאירוע אחרת.
השנה נחגוג אמנות ישראלית – אמנות מקומית, מקורית ונוגעת, כזו שנעשית כאן ומיוצרת כאן. אמנות כחול־לבן במלוא עומקה ומשמעותה.
במהלך שלושה ימים, נפתחים סטודיואים ומתקיימות תערוכות ומפגשים שמאפשרים שהייה, שיחה והתקרבות ליצירה בקצב אחר. הדגש אינו רק על התוצאה, אלא על הדרך – על תהליכי העבודה, על המפגש הישיר עם היוצרות והיוצרים, ועל האפשרות לבחור ולהכניס הביתה אמנות מקורית שנעשית כאן, בתוך הקהילה ובמקום שבו היא נולדת.
